החלטה בתיק בש"א 4105/06

1.      בפניי בקשה למתן צו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד המשיב מס' 3, אחמד אלעומרי (להלן - המשיב 3), שהוגשה במסגרת ת"א 8557/06, בו תובעת חברת אי.א.אל.בי אסיט הולדינג בע"מ (להלן - המבקשת) את חברת אלמוחיט ללמוקאולאת ואלאסתת'מאר (להלן - המשיבה 1), את חברת אלעמריה אל חדית'ה אלסנאעיה ללאסתית'מאראת (להלן - המשיבה 2) ואת המשיב 3 שהינו, לטענת המבקשת, בעל מניות במשיבה 1 ובמשיבה 2.

2.      לטענת המבקשת, המשיבה 1 התקשרה בהסכם עם בנק אלעקארי אלמסרי אלערבי (להלן - הבנק), שבמסגרתו העניק לה הבנק אשראי בסך 500,000 יורו (נספח א' לבקשה). המבקשת טוענת כי בהתאם להוראות ההסכם התחייבה המשיבה 1 לפרוע את כל חובותיה לבנק מייד עם דרישתו לעשות כן. עוד הוסכם, לטענת המבקשת, כי ספרי הבנק ורשומותיו יהוו ראייה סופית לעניין גובה יתרת החוב של המשיבה. המבקשת מציינת כי המשיבים 2 ו-3 חתמו כערבים על הסכם זה. עוד מציינת המבקשת כי בהתאם לרשומות הבנק (נספח ב' לבקשה), עומד חובה הנוכחי של המשיבה 1 לבנק על סך של 580,229 יורו. לטענת המבקשת, נערכו נסיונות רבים בכדי לסלק את יתרת חובה של המשיבה 1 בבנק, אולם אלו כשלו.

3.      המבקשת טוענת כי הבנק המחה לה ביום 16.12.06 את מלוא זכויותיו כנגד המשיבה (נספח ג' לבקשה). לטענת המבקשת, המחאה זו מאפשרת לה לנקוט בהליכים משפטיים כנגד המשיבה 1 לצורך גביית חובה לבנק. המבקשת טוענת כי בשיחת טלפון שניהל מנהלה, מר אחמד ערוסי, עם המשיב 3, הודיע לו האחרון כי בכוונתו לנטוש את הארץ לאחת ממדינות ערב, ובכך לגרום לחדלות פירעון ולהפסקת פעילותן של המשיבות 1 ו-2. המבקשת טוענת כי לאור זאת ישנו חשש ממשי כי המשיב 3 ינטוש את הארץ וחובה של המשיבה 1 יירד לטמיון. לפיכך עותרת המבקשת לסעד של צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד המשיב 3.

4.      דין הבקשה להידחות. תקנה 384 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת:

384. צו עיכוב יציאה מן הארץ [תיקון: תשס"א(6)]

(א) בית המשפט או הרשם רשאי, בכפוף להוראות סימן א', ליתן צו עיכוב יציאה מן הארץ נגד המשיב, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה, כי קיים חשש סביר שהוא עומד לצאת מן הארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, וכי הדבר יכביד באופן ממשי על קיום ההליך או על ביצוע פסק הדין;

לאור הפגיעה החמורה בחופש התנועה הנובעת ממתן צו על פי תקנה זו, ובהיותו של חופש התנועה זכות חוקתית מהמעלה הראשונה המוגנת על ידי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, נקבע כי לא יינתן צו על פי התקנה, אלא במקרים הנדירים בהם יוכחו באופן דווקני כל יסודות התקנה (רע"א 18/89 פיכמן שאול נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, טרם פורסם, וכן רע"א 6424/98 סימון דוד נ' מפרק דגני עמירים בע"מ בפירוק, פ"ד נג(1) 280, להלן - פס"ד סימון דוד). במקרה שבפנינו ניתן להתרשם כי המבקשת לא עמדה ולו בנטל ההוכחה המזערי ביותר, וזאת באשר לכל אחד מיסודות התקנה.

5.      הבקשה מעלה תמיהות ותהיות רבות. כך לדוגמא:

א.      מתדפיס חשבון הבנק שצירפה המבקשת כלל לא עולה כי סכום החוב הנטען הינו 580,229 יורו. סכום זה הוסף בכתב יד (!) על גבי תדפיס החשבון.

ב.      המבקשת לא הביאה כל ביסוס והוכחה לטענתה כי המשיב 3 הינו בעל מניות במשיבה 1 או במשיבה 2.

ג.       בתצהיר שצירף לבקשה מנהלה של המבקשת, מר אחמד ערוסי, הוא מזדהה פעם אחת כמנהלה של התובעת (סעיף 3 לתצהיר), ופעם שנייה כמנכ"ל הבנק (סעיף 9 לבקשה).

ד.      המבקשת לא הביאה ולו ראשית ראיה לכך שהבנק, או היא עצמה, ניסו קודם להגשת הבקשה לגבות את יתרת החוב הנטענת מהמשיבה 1 ללא הצלחה.

6.      מכל האמור לעיל נראה, לכאורה, כי התביעה במתכונתה הנוכחית אינה מבוססת כנדרש ומכאן שניטלת מאליה ההצדקה למתן הצו. זאת ניתן היה לומר אף אם המבקשת היתה מוכיחה קיומה של עילת עיכוב (ראו פס"ד סימון דוד), וקל וחומר במקרה שבפנינו, בו המבקשת לא עמדה ולו בנטל זה, ולא הוכיחה קיומה של עילת עיכוב - משיחת הטלפון שהתקיימה לכאורה בין מנהלה של המבקשת לבין המשיב 3 לא ניתן להסיק, ברמת הוודאות הדרושה, כי ישנו קיים חשש סביר שהאחרון עומד לצאת מהארץ לצמיתות או לתקופה ממושכת, כנדרש בתקנה.

7.      לאור כל זאת יש לדחות את הבקשה על הסף.

מזכירות בית המשפט תמציא החלטה זו לצדדים.